#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אשה שילדה וראתה בביאה ראשונה שאחר טבילתה, והיה לה אח""כ תשמשים שלא ראתה בהם דם, ועשתה כן עוד ב' פעמים, מה דינה לאחר לידה רבעית, ומדוע. (כו""ע)<br>אשה שילדה וראתה ג""פ אחר הלידה ואח""כ שימשה ולא ראתה, ועשתה כן ג""פ, מה דינה לאחר לידה רבעית, ומדוע (ט""ז וכן נראה שלמד הב""ח, ש""ך וכן הפשטות ברמ""א)<br>אשה שילדה וג""פ ראתה דם בתשמיש, ואח""כ שימשה ולא היה דם, ובלידה שניה שימשה ג""פ וראתה דם האם מותר לה עכשיו לשמש (ש""ך)<div>אשה שילדה וראתה ג""פ דם מחמת תשמיש האם עתה מותר לה לשמש</div>"	"מותרת, דמוכח דמה דראתה הוא מחמת מכה שיש לה מחמת חולשת הלידה.<div>ט""ז אסורה דלא תלינן ג' ביאות במכה של הילידה וחישינן שמא יש לה וסת לתשמיש אחר לידה, ש""ך מותרת דאמרינן דמה דראתה הוא משום הלידה.</div><div>כן דכיון דבלידה הראשונה היה לה תשמשים של ראה דם מוכח דמה דראתה הוא מחמת חולשת הלידה ואף בלידה שניה אמרינן דחולשת הלידה גרמה לה לראות.</div><div>לא.</div>"	סימן קפז סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כתב המחבר הרואה דם בשעת תשמיש מותרת לשמש פעם שנית כשתטהר, מיהו מיחש חיישינן חדא זימנא אחר ראייתה כגון ראתה פעם אחת או פעמים בליל שני של טבילתה כשתגיע טבילה אחרת צריכה לפרוש ליל שני של טבילתה.<br>מה הדין אי האשה ראתה בליל טבילה ועשתה כן ג""פ, האם היא חוששת לשאר הימים או שאסורה רק ליל טבילתה ומדוע, פרט תשובת אמונת שמואל וכדבריו אמר החו""ד, תורת השלמים וכן למד בט""ז, אבל החו""ד אמר שלא נראה כן בט""ז. (רמז מי הגיד לנו הנביאות ביאה ראשונה, דומיא דוסת הקפיצות)<br>לפי הנ""ל איך צריך לגרוס במחבר הנ""ל, ומדוע. הסכים התורת השלמים לאמונת שמואל דצריך לגרוס ליל שני לטבילה אבל לא מטעמו, ואמר ב' טעמים מדוע שינה המחבר מלשון ההגאות מימוני שאמר ליל שני לטבילתה, באר מה הם (רמז תרוץ מקובל אבל לא מובן, אמר עוד תרוץ שיש מצוה לפקוד את אשתו בליל טבילתה דדומה ליוצא לדרך (וזה רק בעונה הסמוכה לוסתה שלא נקבע אבל בזמן וסתה ממש אסור) ואמר צ""ע למעשה)<br><div>הט""ז גרס ליל טבילתה והחו""ד למד בו כהאמונת שמואל, יש להקשות אמאי אסורה ליל טבילה הבא, באר קושיא זו. ומה יש לבאר (רמז מ""מ איכא ספק וסת של ליל טבילה והוא חידוש גדול דמכח זה אוסרים את האשה)<br>----------- נכתב לאחר זמן ולא ראתי בפנין אלא הרב במבגרג אמר, יש להקשות למה אסורה בליל טבלתה השני הרי הוא וסת הקפיצות ולא נאסרת עד שתקבע, ביאר החו""ד דהוא וסת מורכב מקפיצה דהוא ליל טבילה, ומביארה ראשונה דהוא גוף.</div>"	"אמונת שמואל- אסורה לעולם דחישנן דלמא קבעה וסת לביאה ראשונה&nbsp;<div>תורת השלמים- מותרת דומה לוסת המורכב מקפיצה ויום דאי הגיע היום לבד אינה חוששת לו אפ' שיש לספק אולי קבעה ליום לבד דאזלינן להקל בוסתות לומר שקבעה רק למה שראינו לפנינו ולא חישינן דלמא קבעה וסת רק ליום או רק למורכב, וה""נ הכא ברואה מחמת תשמיש שהוא נאסר מטעם וסת. (מה דאמר דדומה לקפיצות הוא לאו דוקא אלא אף לוסת הגוף המורכב שאינה חוששת לפיהוק לבד לשיטת הרמ""א.</div><div>מלשון המחבר משמע דאי תראה כן ג""פ תיהיה אסורה רק ביום שראתה בו ובשאר הימים תיהיה מותרת ולכן גרס במחבר ליל שני של טבילתה.&nbsp;&nbsp;</div><div>או לאו דוקא, או כיון דיש מצוב לפקוד את אשתו בליל הטבילה היא לא תיהיה אסורה בליל טבילה בפעם השניה כיון דמצאנו דיוצא לדרך גובר על וסת שאינו קבוע ואמר דאף המצוה לפקוד את אשתו בליל טבילה דומה למצוה של יוצא לדרך, ואמר שצ""ע למעשה.</div><div>הרי לפי האמונת שמואל איכא ב' צדדים על הוסת שלה אי הוא וסת לביאה ראשונה וא""כ לא צריך לאסור אותה בוסת שאינו קבוע כיון דלעולם תיהיה אסורה ושייך בזה הטעם שלא הנחת בת לאברהם אבינו, ואי הוא וסת המורכב ליל טבילה צריך לאסור אותה בוסת שאינו קבוע, אבל וסת זו לא תוכל להקבע בצורה ודאית דלא נידע איזה וסת יש לה, ויש לבאר דמ""מ אסורה משום שהוא יכול ליקבע וזה שלא נידע את זה הוא לא איכפת לן, דהדין שצריך שיכול ליקבע הוא רק בשביל שיהיה הגיון שתראה דם והכא יש את ההגיון.</div>"	סימן קפז סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אשה שרואה מחמת תשמיש מה דינה (פרט אחר כמה תשמישים צריכה להתגרש, האם צריך רצוף, ופרט עם כמה בעלים יכולה להתחתן) מדוע יכולה להתחתן עם בעל נוסף (ט""ז וכן הוא בגמ') ומדוע אינה אסורה על הבעל השלשי לאחר בעילה ראשונה שראתה בו דם (ט""ז וכן הוא בגמ')<br>האם ראיה ראושנה מהמנין (ש""ך וט""ז, ונראה מלשון הראב""ד)<br>מה השיעור שבו צריכה למצואת את הדם בזמן הגמ' (הטור מזכיר חצי מהשיעור ומבאר הב""י דכונתו אף לחצי השני והטעם דלא מזכיר זאת דהוא פשוט דכך מצאה את הדם) המחבר מזכיר שיעור אחר באר מהו (רמז הטור שיעור הנזכר במשנה המחבר שיעור הנזכר בבריתא)<br>הקשה הב""י על הטור הרי הביאור של רב אשי דאידי ואידי חד שיעורא נדחה, אלא קי""ל כר' חסדא דעד שתרד מהמיטה הוא שיעור דאחר הלאחר זמן שבו כבר לא מטמאהף באר קושיתו.<br>הקשה הב""י הרי רק בשיעור אתיום מתחיבים חטאת ובשיעורים האלו הם ספק וא""כ מדוע אסרינן אותה על בעלה, באר מה ביאר בזה (רמז כיון שמתחיבים אשם תלוי אינו רשאי לקימה) הקשה החו""ד הרי רואה מחמת תשמיש הוא מדין וסת והוא איסור דרבנן וא""כ הוה ספק דרבנן ומדוע לא אזלינן לקולא, באר מה ביאר (רמז כיון דעיקר הספק נולד בדאוריתא והחמרנו עליו לחייבו אשם תלוי)<br>בהנ""ל האם האשה מקבלת כתובה ותנאי כתובה, ומדוע ב' טעמים בב""י (רמז המוציא מחברו עליו הראיה, כיון שאינו רשאי לקימה הוה מקח טעות)<br>מה הדין אי מצאה את הדם אח""כ,<br>ומה הדין בזמננו (רמ""א) ומה השיעור של הזמן הנ""ל, הביא הפרי דעה מספר מק""ח שיעור וחלק עליו ואמר שיעור אחר באר דברים אלו (רמז חצי שעה, סמיכת גאולה לתפילה הוא הילוך כ""ב אמה)<br>בזמננו שמצאה את הדם רק בשיעור הנ""ל האם אסרינן עליה לבעל ראשון, ואי מצאה לאחר ג' בעלים האם אסרינן אותה לכל העולם (ש""ך מסתפק)"	"יכולה לשמש ג""פ ועם בכולם ראתה רצוף אסורה לבעל זה, ויכולה להתחתן עם ג' בעלים אם בכולם ראתה אסורה לעולם, דאמרינן אין העצבעות שוות, דאמרינן אין כל הכוחות שוות.<br>ש""ך וט""ז כן, ראב""ד לא.<br>כדי שתרד מהמיטה והוסיף הב""י כדי שתקנח פניה שלמטה והטעם דלא הזכיר זה הטור דהוא דבר פשוט דסתמא דמילתא דרואה מחמת תשמשי הוא ע""י שמצאה בעד שלה, המחבר הזכיר כדי שתושיט ידה תחת הכר או תחת הכסת ותיטול עד ותבדוק בו.<br>הקשה הב""י הרי מבואר בגמ' דביאור רב אשי שאמר דאידי ואידי חד שיעורא נדחה וא""כ יוצא שקי""ל כרב חסדא דהשיעור הוא כדי שתושיט ידה תחת הכר או תחת הכסת ותיטול עד ותבדוק בו אבל בשיעור כדי שתרד מהמיטה ותקנח פניה שלמטה אינה חיבת קרבן דאמרינן דראתה אחר תשמיש, ואמאי אמר הטור שיעור זה.<br>הקשה עוד הב""י הרי בשיעור אתיום הוה ודאי שראתה מחמת תשמיש דמחיבים חטאת אבל בשיעור הנ""ל הוה ספק ומחיבים רק אשם תלוי וא""כ איך מכח ספק אפשר להכריע על האשה שהיא רואה מחמת תשמיש, ביאר הב""י כיון שמתחיב אשם תלוי אינו רשאי לקימה ובאמת הוא ספק אי רואה מחמת תשמיש.<br>ביאר החו""ד כיון דעיקר הספק נולד בדאוריתא והחמרנו עליו לחיבו אשם תלוי אי בא אח""כ אותו ספק בדרבנן א""א לומר בו ספק דרבנן לקולא (ותרוצו צ""ב אבל הוא יסוד)<div>לא מקבלת כתובה או משום דהמוציא מחברו עליו הראיה או משום דהוה מקח טעות.</div><div>מותרת ודינה כדין אשה שאין לה וסת.</div><div>אמר הרמ""א כיון דאנו לא בקאים בשיעור זה, אי מצאה את הדם סמוך לתשמיש אסורה ואי לא סמוך לתשמיש מותרת. הביא הפרי דעה דעה דהוא חצי שעה וחלק עליו ואמר דהוא כמו שיעור סמיכת גאולה לתפילה דהוא שיעור הילוך כ""ב אמה.</div><div>אסרינן אותה על הבעל הראשון ואמר הש""ך דצ""ע אי מכח זה אף אסרינן אותה על כל העולם.</div>"	סימן קפז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אשה שראתה מחמת תשמיש ג""פ בג' בעלים צריכה לעשות בדיקתה אי מה שרואה הוא מחמת תשמיש באר איך עושה בדיקה זו.<br>מה הדיו אי לא נמצא כלל דם בבדיקה זו.<br>הקשה הב""י אי לא נמצא דם על ראש המכחול אמאי אמרינן בידוע שהוא מהצדדים הרי איכא למיחש דאולי באמת רואה מחמת תשמיש ומה דלא נמצא על המוך כיון דאינו עב כמו השמש או שאין לזה כח כמו השמש באר מה ביאר בזה הב""י. ובאר מה הביאור בב""י (רמז רוב, ורגלים לדבר)"	"נוטלת שפורפרת של אבר ופיה רצוף לתוכה, ונותנת בתוכה מכחול ובראשו מוך ומכנסת אותו באותו מקום עד מקום שהשמש דש נמצא דם על ראשו בידוע שהוא מן המקור ואי לא נמצא על ראשו בידוע שהוא מהצדדים.<br>מותרת, דאמרינן בידוע שהוא מהצדדים (וביאר הב""ח דמה דלא ראתה ע""י השפורפרת כיון דהיא לא עב כמו השמש)&nbsp;<br>דמה דאמינן אין כל העצבעות שוות הוא רק בתור ספק ומה דאמרינן זה הוא להקל ולא להחמיר והטעם דרוב נשים לא ראות מחמת תשמיש לכן כל מה דאפשר לתלות תלינן שלא תצא מרוב הנשים וכיון דאיכא רגלים לדבר שבדקה ולא מצאה דם לא חישינן לסברא שאין כל העצבעות שוות"	סימן קפז סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כמה ביאות מותרת לבעל הראשון (כו""ע) ולמה זה כך, האם זה תלוי בפלוגתת רבי ורשב""ג (רשב""א ורש""י, תוס')<br>עם כמה בעלים מותרת להתחתן (טור ומחבר, סמ""ג)&nbsp;<br>מה טעמו הסמ""ג באר מה ביאר הב""י (רמז מה דהתיר לג' ביאות כיון דסבר כתוס' דאף רבי מודה דהכא לא הוי חזקה בפעמים, ומה דהתיר לב' בעלים דסבר דזה לא בכלל וסתות דנפסק בזה הלכה כרשב""ג)<br>ומה ביאר הש""ך (בגמ' בימבות פסקינן בנישואין ומלקיות כרבי דבתרי זמני הוה חזקה ובוסתות ושור המועד כרשב""ג דבתלתא זמני הוה חזקה)"	"מותרת בג' ביאות לרשב""א ולרש""י כיון דפסקינן הלכה כרשב""ג דבג' פעמים הוה חזקה ולתוס' אפ' רבי מודה הכא דבעינן ג""פ בשביל שיהיה חזקה (וזהו אולי כשיטת תוס' דאמר דבאכילת שום מודה רבי דבעינן ג""פ בשביל לעשות חזקה)<br>טור ומחבר- מותרת עם גם ג' בעלים סמ""ג מותרת עם ב' בעלים.<br>ביאר הב""י דהסמ""ג פסק כמו רבי דבתרי זמני הוה חזקה ולכן התיר את האשה לב' בעלים אבל סבר כמו תוס' דלאותו בעל אף רבי מודה דבעינן חזקה בג""פ.<br>ביאר הש""ך דסבר הסמ""ג דלענין להתחתן עם ג' בעלים זה נכלל בנישואין שכתוב בגמ' דבנישואיןפסקינן כרבי ומה דמותרת לג' ביאות נכלל במה דכתוב בגמ' דבוסתות פסקינן כרשב""ג."	סימן קפז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אשה שראתה ג""פ מחמת תשמיש אצל בעל ראשון האם מהני בדיקת שפורפרת כשהיא תחתיו, פרט טור וכן כתבו רוב הראשונים, רש""י, ורמב""ם (כך למד בו הש""ך)<br>מה הדין אי מצאה דם בבדקיה שעשתה תחת הראשון האם מותרת לשני (סמ""ג וכן פסקו הש""ך והט""ז)<br>למה התנה לא כתב שאפשר לעשות בדיקה אחר בעל ראשון (רמז עיצה)<br>ביאר הסמ""ג למה מותרת לבעל שני ללא בדיקה, באר מה ביאר (רמז ספק ספיקא) אחר שעשתה בדיקה בבעל ראשון ומצאה טמא למה היה מקום להתיר אותה.<br>אי מצטערת בשעת תשמיש שנראה שיש לה מכה שם האם רש""י יודה דאפשר לעשות בדיקה בבעל ראשון (הגאות מימוני וכן פסק הרמ""א)<br>אשה שהחוזקה לרואה מחמת תשמיש לג' בעלים ועשתה בדיקה ונמצאת טהורה האם מותרת לאחר הבדיקה לג' בעלים פרט, טור ורוב הראשונים, ורמב""ם.<br>מה פסק המחבר בענין בדיקה בבעל ראשון (רמז הביא סתמא והביא את שיטה ואמר הבאר הגולה דהוא שיטת רש""י והרמב""ם, אמנם צ""ב דהם לא סברו אותו דבר)<br>מה פסק הרמ""א בזה."	"טור מהני, רש""י והרמב""ם לא מהני.<br>לא<br>בא לומר עיצה טובה שלא צריכה ליכנס לספק דאי תמצא דם תיהיה אסורה לעולם.<br>ביאר משום ספק ספיקא שמא לא בא מהמקור אלא מהצדדים, ואפ' בא לראשון מהמקור שמא לא יבוא לבבעל השני דאין כל העצבעות שוות.<br>דעדין יש את הספק אולי אין כל העצבעות שוות אבל משום חדא ספיקא לא מתירים אותה אפ' דהוא ספק דרבנן כיון דהחמירו בספק זה דהוא איסור דרבנן שחששו בו לאיוסר כרת.<br>כן<br>טור רוב הראשונים מותרת רמב""ם אסורה.<br>הביא בסתמא את הראשונים דמהני בדיקה בבעל הראשון, והביא י""א שאסורה לראשון מתשמיש שלשי והילך אפ' בבדיקה, וכתב הבאר הגולה דהוא שיטת רש""י והרמב""ם אלא דצ""ב דשיטת הרמב""ם דבדיקה לא מהני להתיר בעל שהוחזקה לו ברואה מחמת תשמיש והוא מטעם אחר מרש""י שלא סמך על בדיקה אחר בעל ראשון.<br>נראה כסברא ראשונה"	סימן קפז סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כתוב בגמ' גבי אשה הרואה מחמת תשמיש ואי יש לה וסת תולה בוסתה, יש להקשות איך בא באר איך ביארו זה, הטור והמחבר, הקשה הפרישה דלאו ברשעי עסקינן באר מה ביאר (רמז לר""ת דאוסר לשמש ביוצא לדרך התקשה הפרישה וביאר דיש סמוך שמותר) הקשה הש""ך על ביאורו של הפרישה הרי הטעם שבו אנו מקלין על האשה לשמש הוא משום שלא רגילה לראות בלילה וא""כ זה הטעם יאמר שא""א לתלות את הראיה בוסת אלא היא רואה מחמת תשמיש. ביאר הש""ך 3 ביאורים מה ר""ת סבר (רמז עברה, רש""י והמרדכה, קטנה)<br>איך ביאר רש""י את דברי הגמ'.<br>איך ביאר המרדכה את הגמ' פרט בדעתו ב""י וביארו הש""ך להלן בתוספת ביאור, וט""ז ופרט היטב איך ביאר את הגמ' לפי זה"	"אי שמשה סמוך לוסתה תולה בוסתה. ביאר דשמשה סמוך לוסתה כגון ביוצא לדרך, הקשה ר""ת שאוסר לשמש סמוך לוסתה ביוצא לדרך איך יבאר זה וביאר כגון דרגילה לראות בתחילת הלילה דמותרת ביום שלפניו כיון דהוא לא בעונת הוסת ואי ראתה בים דם לא חישנין שמא ראוה מחמת תשמיש אלא תלינן זה בוסת, הקשה ע""ז הש""ך הרי הטעם שאנו מקלים על האשה ביום דאין רגילות לראות בעונה שהיא לא עונת וסתה וא""כ אי רואה א""א לתלות את ראיתה בוסת כיון דאין רגילות של הוסת לבוא אז.<br>ביאר הש""ך או דאירי שעברה ושמשה או דיבא כמו המרדכה ורש""י או דיבאר בקטנה שעתה התחילה לראות דמותר לבוא עליה לפני שראתה ג""פ ואי בג""פ שראתה מחמת תשמיש היו בזמן קבוע תלינן זה בוסת ולא בתשמיש.<br>ביאר רש""י כגון כגון שיש לה וסת לקלקול זה שאינה רואה כל שעה אלא רק לפרקים, כגון דרואה פעם בחצי שנה ע""י תשמיש דבין החצי שנה לחצי שנה מותרת ללא בדיקה<br>למד הב""י במרדכה כגון שיש לה וסת לראות בא' לחודש וראתה מחמת תשמיש אפ' דהוא בט""ו לחודש אמרינן דמה דראתה הוא דם טהור והוסיף הש""ך לבאר דאמרינן דמה דראתה עכשיו הוא מחמת דוחק הצדדים על השמש, הט""ז למד כגון שיש לה מכה שלא ראוי לתלות בה אבל אי יש לה וסת תלינן במכה זו, וביאר דמה שהגמ' אומרת אי לה וסת תולה בוסתה הולך על מה שכתוב אח""כ ואם יש לה מכה תולה במכתה דהתליה בוסת הוא משום המכה."	סימן קפז סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"הביא הב""י תשובה מה""ר איסלרן, אשה שעושה בדיקת עד ומוצאת כתמים ושערות דקות במקום מסוים בצדדים ואירי באשה שיש לה וסת והיה לה מכה שאין ידוע אי מוציאה דם, וכתב ב' סיבות לטהר אותה באר מה הם (רמז פתח החדר באמצע הפרוזדור ואמר ע""ז כ""ש אם מרגשת כאב, אחד אירי באשה שיש לה וסת ולמד במרדכה כמו הט""ז)<div>האם מכח חזקה של אורח בזמנו בא אומרים שהדם לא צריך לבוא קודם לכן (מבואר מהטעם השני של מר""י איסרלן)<br>מה פסק המחבר בהנ""ל והאם הצריך את ב' הטעמים בשביל לטהר את האשה, תורת השלמים ביאר כך ואמר דכן למד הש""ך בספר נקודות הכסף (רמז לעיל הב""י חלק על הט""ז במרדכה)<div>הט""ז בסעיף ה' למד במחבר הכא אחרת באר מה למד (רמז כמו תשובות מהר""י איסלרן ואפ' יותר ממנו, אמר שאי מצאה תמיד באותו מקום דם חשיב מכה שמוציאה דם)<br>אשה שתמיד רואה עם הרגשה ובבדיקת עד או בתשמיש היא רואה ללא הרגשה (אפ' דהוא הרבה פעמים) האם יש לחשוש בה משום דאוריתא או דרבנן (רמז תשובה הנ""ל הכריח זה מהסוגיא דרואה מחמת תשמיש)</div></div>"	"כיון דפתח החדר לפרוזדור נמצא באמצע הפרזדור ואי תמיד מוצאת בצד מסוים מוכח שיש מכה באותו מקום והוא לא דם נדה, וכ""ש בציור של השואל שהאשה הרגישה במקופ מסוים בצדדים בשעה שעשתה את הבדיקות. ועוד דהמרדכה ביאר הגמ' אם יש לה וסת תולה בוסתה ביחד עם יש לה מכה תולה במכתה אפ' שהיא מכה שא""א לתלות בה לולי הוסת וא""כ כיון שיש לה וסת ויש מכה שאין ידוע אי מוציאה דם שפיר אפשר לתלות במכה.<div>כן.<br><div>פסק המחבר דלא צריך ב' טעמים לטהר אלא אפ' אשה שאין לה וסת ואין לה מכה, טהורה דמספיק הטעם הראשון שמוצאת את הדם רק בצדדים דמוכח שזה מגיע ממכה שיש בצדדים.</div><div>הט""ז למד במחבר דפסק את מהר""י איסלרן דהטעם דמותרת משום שיש לה וסת ומשום שמצאה תמיד דם רק במקום מסוים, ואמר שמה שמצאה תמיד במקום מסוים הוא הוכחה שיש לה מכה שודאי מוציאה דם אבל אי לא תמצא תמיד באותו מקום זה לא יהיה מכה שודאי מוציאה דם ותיהיה אסורה.</div><div>יש לחשוש משום דאוריתא דאמרינן רגשת עד בלבלה אפ' דהוא הרבה פעמים והוא מוזר, דבגמ' מבואר דאשה שרואה מחמת תשמיש אסורה ואירי ב9 פעמים ומוכרח דהוא ללא הרגשה דאי היה עם הרגשה היה פשוט שטמאה, ואפ' הכי אמרינן דהוא ספק דאוריתא (כונתו ששיך בו איסור תורה) משום הרגשת שמש בלבלה.</div></div>"	סימן קפז סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כתוב בגמ' אשה הרואה מחמת תשמיש, אי יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה. באר איזה מכה אירי (מכה שמוציאה דם בודאי או מכה שאולי מוציאה דם) פרט ב""י בדעת הרשב""א וכן למד בו הט""ז, והגאות מימוני והמרדכה (רמז הוא אמר שהם חולקים) פרט ש""ך בדעתם (רמז כו""ע כהגאות מימוני)<br>כתב המחבר ואי יש לה מכה באותו מקום תולין אותה בדם מכתה, מהיכן הרגישה האשה שיצא הדם, והיכן צריך להיות המכה (ש""ך)<br>מה הדין אי לא הרגישה מהיכן יוצא הדם היכן צריך להיות המכה ואיזה מכה היא צריכה להיות (פרי דעה בש""ך, ורמז אמר אולי צריך מכה שמוציאה דם)<br>אשה שיש לה וסת קבוע שלא בשעת וסתה האם אפשר לתלות במכה שאין ידוע שמוציאה דם, מה פסק הרמ""א בזה.<br>הקשה עליו הט""ז ב' שאלות באר מה הם (רמז אמר דבסעיף ז' פסק המחבר את מהרא""י בסימן מ""ז דאירי באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה מצאה תמיד דם בבדיקות בחורים וסדקים במקום מסוים, ולמד הט""ז במחבר דהתיר רק באשה שיש לה וסת ומכה שודאי מוציאה דם. בסימן קצ""א פסק הרמ""א כהג""ה שערי דורא בשם מהר""י סגל דאשה שרואה דם אחר מי רגליה ומצטערת בשעת הטלת מי רגלים צריכה בדיקה של מוך נקי ומותרת לא בשעת וסתה והתם הוא מכה שלא ידוע שמוציאה דם, ואין לומר דהתם יותר חמור, דהמהר""י וייל כתב שם דאשה שרואה במי רגלים ע""י צער עדיף כיון שמצטערת במי רגליה מוכח הדבר שהדם בא עם מי רגלים, ולכן נראה דמכריע לא כמו הרמ""א)<br>איך ביאר הש""ך את דברי הרמ""א (רמז ע""פ המרדכה ביש לה וסת ואמר דהכא אפ' החולקים על על המרדכה אולי יודו)&nbsp;<br>האם הט""ז יכול להסכים עם ביאור של הש""ך ברמ""א ומדוע (רמז הוא חלק לעיל על הב""י בביאור המרדכה וביאר דאי יש לה וסת הולך ביחד עם תולה במכתה, ולמד במהר""י איסלרן דתולה במכה רק שידוע שמוציא דם ואמר דהמהרי איסלרן בנוי על המרדכה)<br>מה פסק הב""ח בזה (רמז אמר כיון דהרשב""א מקל בכל ענין)<br>מה דהתיר הרמ""א ביש לה וסת ומכה שאין ידוע אי מוציא דם הוא לענין רואה מחמת תשמיש, או אף לענין שבעה נקים פרט ש""ך, ואמר שמשמע בב""ח לא כך."	"ב""י וכן למד הט""ז- נחלקו בזה הגאות מימוני ומרדכה שאמרו דבעינן מכה שודאי יש שם דם, והרשב""א אמר דמספיק מכה שאולי יש שם דם.<br>ש""ך- נמצא בסעיף כ""ד ואמר דאף לרשב""א בעינן מכה שודאי מוציאה דם.<br>אמר הש""ך דאירי שהרגישה שהדם יצא מהמקור ובעינן שהמכה תיהיה במקור אבל אי המכה בצדדים א""א לתלות.<br>אי לא הרגישה מהיכן יצא הדם הכמה יכולה להיות בכל מקום באותו מקום, ואמר הפרי דעה דאולי יצטרכו בזה מכה שידוע שמוציאה דם.<br>פסק הרמ""א שתולין.<br>הקשה עליו הט""ז שבסעיף ז' פסק המחבר תשובת מהר""י איסלרן דאשה שיש לה וסת וכל פעם שבודקת בחורין ובסדקים במקום מסוים מרגישה כאב ואמר דהעם דתולין הוא משום שיש לה וסת ושלא בזמן וסתה והמכה ודאי מוציאה דם, ואי הרמ""א אומר שאפשר לתלת אפ' במכה שלא ידוע שמוציאה דם היה לו לחלוק בסעיף ז' על המחבר.&nbsp; ועוד הקשה שבסימן קצ""א פסק הרמ""א דאשה שיש לה וסת ובשעת הטלת מי רגלים יש לה כאב ואח""כ מוצאת דם שמותרתרק עם בדיקה ואמאי מצריך בדיקה הרי הכא מתיר ללא בדיקה ואין לומר דהכא יותר חמור כיון דהתם מריגשה כאב וכתב המהר""י וייל דכיון שמרגישה כאב הוא יותר חמור.<br>ביאר הש""ך דהרמ""א בנוי על המרדכה דאמר דאשה שיש לה וסת ומצאה דם בתשמיש טהורה דתלינן הדם במיעוך הצדדים והכא שיש לה מכה אולי אף הפוסקים החולקים על המרדכה יודו.<br>לא כיון דחלק ואמר דתליה בוסת של המרדכה הוא רק ביחד עם מכה והכא אמר דהמכה שתולין בה הוא רק מכה שמוציאה דם ואמר את דבריו במרדכה מכח המהר""י איסלרן (לעיל סעיף ד')&nbsp;<br>דיש לפסוק כמו הרמ""א כיון דהרשב""א מקיל בכל ענין לתלות במכה.<br>אמר הש""ך דהוא רק לענין רואה מחמת תשמיש ולא לענין שבעה נקים כיון דחשו חז""ל להיוציא אשה מבעלה ומשום עיגונא הקילו, אבל לענין שבעה נקים לא הקילו, ואמר דמהב""ח משמע דהקל בכל ענין"	סימן קפז סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אשה שראתה מחמת תשמיש ואין לה וסת ויש לה מכה שאין ידוע אי מוציאה דם האם טהורה או טמאה, ומדוע (רמ""א) פרט אי יש ספק מהיכן יצא הדם, או שודאי יצא הדם מהמקור (ולב' האופנים נראה שהמכה במקור)&nbsp;<br>בדרכי משה הביא הרמ""א מקור לדין זה באר מהיכן הוא (רמז כתב השערי דורא ואם מרגשת שהדם בא מהרחם (הוא המקור) טמאה וכלשון זה כתב הגאות מימוני והמרדכי)<br>דחה הש""ך את ראית הרמ""א באר איך (רמז הגאות מימוני כתב בשם ספר התרומה דאשה שיש לה מכה באותו מקום ואינה יודעת אי מוציאה דם אם בודקת עצמה באותו מקום ומצאה דם או אם מרגשת כשהדם נופל מהרחם, טמאה)<br>הקשה עוד הש""ך עליו דזה לא חשיב ספק ספיקא באר מדוע (רמז דמיד איכא למימר דלמא דם נדה הוא)"	"אי יש ספק מהיכן יצא הדם טהורה כיון דאיכא ספק ספיקא ספק אי יצא הדם מהצדדים וטהורה או מהמקור וטמאה ואף אי יצא מהמקור אולי יש לה מכה במקור וטהורה. אבל אי ודאי יצא הדם מהמקור טמאה.<br>כתב השערי דורא אם מרגשת שבא הדם מהרחם טמאה משמע דוקא אי מרגשת שהוא בא מהרחם אבל אי לא מרגשת שהוא מהרחם תיהיה טהורה והטעם לזה כיון דהוא ספק ספיקא וכיון דהמרדכה והגאות מימוני כתבו כלשון הזה משמע זה אף בהם.<br>דחה הש""ך את הרמ""א דהגאות מימוני כתב בשם ספר התרומה דאי מצאה דם בבדיקת עד תיהיה טמאה אפ' דהוא ספק מהיכן יצא הדם, וא""כ מוכח דמה דכתב דמרגישה שנופל מהרחם כונתו שמרגישה שהדם יוצא החוצה לאפוקעי שלא הרגישה ומצאה כתם בבגדיה.<br>הקשה עוד הש""ך דזה לא חשיב ספק ספיקא כיון דכבר בתחילה אפשר לספק אולי זה דם נדה ."	סימן קפז סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אשה שאין לה וסת ויש לה מכה שודאי מוציאה דם האם תלינן בזה ברואה מחמת תשמיש, והאם צריכה לישב שבעה נקים	תלינן בה ואינה צריכה&nbsp; לישב שבעה נקים	סימן קפז סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אשה שראתה דם בשעת וסתה או משלושים לשלושים, האם תלינן במכה שידוע שמוציאה דם לענין שבעה נקים (ולא הרגישה בדם זה כלום) ומדוע. פרט סמ""ג וסמ""ק הגאות מימויני ומרדכה וכן פסק הרמ""א, רשב""א, רמב""ם לדעת הב""י ולדעת הש""ך (רמז הרמב""ם מעתיק את לשון הגמ' בכל היד ואמר הש""ך כמו דמבארים בגמ' דאירי שהרגישה שדם זה מהמכה ה""ה)<br>הקשה הרשב""א על עצמו וא""ת והלא בנשים בעלמא חישינן לעונת הוסת כולה אע""פ שלא ראתה והיאך אתה מתיר את זו שהיא בשעת וסתה, ועוד שהרי דם לפניך, באר מה ביאר הרשב""א (רמז הכא א""א למיקם עלה דמילתא, ועוד שא""כ אתה אוסרה על בעלה לעולם)<br>מה הדין אי מרגישה דם זה שיצא החוצה הוא מהמכה ומדוע לא שייך את הטעם דלעיל לאסור (רמז היא לא תרגיש כך לעולם)"	"ראשונים לא תלינן בשעת וסתה או משלושים לשלושים כיון דא""כ לא תיהיה טמאה לעולם, רשב""א תלינן, רמב""ם הב""י אמר דתלינן הש""ך אמר דלא תלינן ואמר דהטעם של הב""י כיון דהרמב""ם מעתיק את הגמ' בכל היד וכמו דהראשונים מבארים דאירי שהרגישה שדם זה יצא ממכתה כך יבאר ברמב""ם.<br>ביאר הרשב""א כיון דחובת הפרישה הוא מדרבנן ותיקנו משום דאפשר למיקם עלה דמילתא אבל הכא שא""א למיקם עלה דמילתא לא תיקנו, ועוד ביאר דאילו תתיר אותה אתה אוסרה על בעלה לעולם (ונראה ברשב""א שאירי באופן שיש לאשה מכה שלא תעבור לעולם)<br>תלינן כיון דלא תרגיש כל ימיה שהדם יצא מהמכה."	סימן קפז סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אשה הרואה מחמת תשמיש ויש לה מכה שמוציאה דם בזמננו האם תלינן את הדם במכה ומדוע (רמב""ן, ורא""ש)<br>&nbsp;ובדעת הרא""ש&nbsp; האם בסתמא אפשר לתלות במכה, פרט ב""י, ופרישה והביא אותו הט""ז. (רמז לרא""ש הטור סותר דבריו בדעת הרא""ש שמתחילה כתב דמסתמא תולה ואח""כ כתב שצריך להביא לחכם לראות, הב""י ביאר דאירי שהכחם ראה באקרעי אבל לא צריך להביא לו והפרישה ביאר שאי שני הדמים לפני החכם בזה צריך להראות לחכם ולא אזלינן לקולא כיון שאפשר לברורי אבל אי אין הדמים לפני הכחם אפשר לתלות בסתמא)<br>&nbsp;הלכה למעשה לא צריך להשות את הדמים אלא אי יש פצע מטהרים<br>הביא הט""ז ראיה לפרישה מסימן א' באר מה הראיה (רמז יש דין דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם, ואי השוחט לפניו אין דין זה כיון דאפשר לברורי)"	"הרמב""ן אמר כיון דבזמננו אין אנו בקאין במראות דמים לידע אי שונה או לא ואין תולים במכה, הרא""ש אמר דתולין והוא דבר שכל אדם יוכל לראות אי הדם שמוצאת שונה ממראה המכה<br>הב""י- בדעת הרא""ש תלינם אפ' בסתמא ורק אי החכם ראה באקראי שזה שונה א""א לתלות בסתמא אלא צריך לבדוק. הפרישה אמר דאי ב' הדמים נמצאים לפני החכם צריך לראות ולא תולה בסתמא מדין איכא לברורי.<br>דיש דין רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ואפ""ה אי השוחט לפנינו אין דין זה כיון דאיכא לברורי וה""ה באופן דהבדיקות לפנינו."	סימן קפז סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אשה הרואה מחמת תשמיש ואומרת שיש לה מכה, או שאומרת ברי לי שאין זה דם הבא מהמקור, האם נאמת ע""כ."	כן	סימן קפז סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אשה שהוחזקה ג""פ לרואה מחמת תשמיש האם יכולה לסמוך על רופא ישראל שאמר לה שהצליח לרפאות אותה, פרט טור בשם ספר התרומה (רמז צ""ע) הגאות מימוני בשם ריצב""א. ומה הביא המחבר בזה (פרט את מי הביא בסתמא ומי בתור י""א)<br>אם הוא רופא גוי מומחה שלא מרע נפשיה, ואמר לה שהצליח לרפאות אותה האם אפשר לסמוך עליו (כו""ע)<br>אם תראה האשה שפסק דם וסתה ע""י הרפאות האם מותר לה לסמוך על הרופא&nbsp; (כו""ע)<br>אי רופא זה עשה רפואה זו לאשה אחרת קודם שהתחזקה ונתרפאה, האם אשה אחרת שהוחזקה יכולה לסמוך על רפואה זו (ש""ך הביא מהב""ח)"	"טור בשם ספר התרומה- צריך עיון אם תוכל לסמוך על הרפואה לשמש אח""כ. הגאות מימוני בשם ריצב""א יכולה לסמוך ע""ז, והביא המחבר בסתמא את הטור ואת הריצב""א בי""א.<br>לא.<br>כן<br>כן"	סימן קפז סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"בזמן הגמ' איזה תקנה היה לאשה שהיתה רואה מחמת תשמיש (רמז פחד וחררה) מה הדין בזמננו (הביא הטור מהרמב""ן וכן פסק המחבר)<br>אשה שנשואה אם בעלה והוחזקה לרואה מחמת תשמיש האם אומרים לה לעשות תקנה זו או מוצאין אותה מבעלה (ט""ז וכן אמר הש""ך בפרוש השני, בפרוש הראשון אמר שאי עשתה תקנה זו לא מוצאין אותה)"	היו מפחדים את האשה פחד פתאום ואי היתה מפילה חררה של דם היתה מתרפאת. לא עושים תקנה זו כיון דאיננו בקאים.<br>לא מוצאין אותה מבעלה אלא אומרים לה לעשות תקנה זו.	סימן קפז סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אשה שראתה דם מחמת תשמיש בט""ו לחודש האם חודש הבא צריכה לחוש לט""ו בחודש הבא (ש""ך)<br>אי ראתה פעמים ובניהם הפרש של חצי שנה האם צריכה לחוש לחצי שנה הבאה (מחבר ע""פ תשובת הרשב""א)<br>בכמה פעמים חששות אלו נעקרים, ואיך צריך לעקור אותם (חוו""ד, והפשטות בש""ך)<br>אי קבעה וסת שווה בג""פ לראות מחמת תשמיש מה דינה בין וסת לוסת ובזמן הוסת (מחבר)<br>הקשה הט""ז לעיל בסעיף י' אסר הרמ""א אשה שראתה ג""פ אחר טבילתה (בזמנים לא שווין) ומדוע הכא אסורה אחר ב' פעמים, באר מה ביאר.<br>הקשה הש""ך בוסת הגוף אסרינן אחר פעם אחת כגון שפיהקה וראתה לכשתפהק תיהיה אסורה והקשה למה הכא לא אסרינן אחר פעם אחת שראתה מחמת התשמיש באר מה ביאר הש""ך (רמז קפיצות)"	"כן<br>כן<br>פעם אחת, חוו""ד ע""י שתשמש ולא תראה אבל אי לא תשמש לא יהיה עקירה, הפשטות בש""ך אי הגיע היום ולא ראתה ולא בעינן שתשמש.<br>מותרת ללא בדיקה.<br>ביאר דהתם קאי לענין לאוסרה על בעלה עולמית ומכח חשש דלא הוחזקה בג""פ לא אסרינן עולמית, והכא קאי לענין לאוסרה לפי שעה ובזה חוששת.<br>ביאר דתשמיש דומה לוסת הקפיצות דקי""ל שלא חישינן להם אי לא קבעה אותם ביום ידוע."	סימן קפז סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"הבועל את הבתולה וראתה דם מחמת תשמיש, והיה לה צער, הרבה פעמים היה כן האם תלינן זה בדם בתולים (כו""ע)<br>מה הדין אי לא היה לה צער (ב""י ורמ""א וכן הכריע הש""ך והט""ז, ב""ח וכן מורה פשטות לשון המחבר)<br>ומה הדין אי ביאה אחת לא ראתה דם ואח""כ חזרה לראות (כו""ע)"	"כן<br>ב""י אמר שנראה לו להתיר אף אי לא היה צער אבל מסתפינא ובעינן ידים מוכיחות וביאר ט""ז דהכונה שיש לה צער וכן פסק הרמ""א וכן נקטו הש""ך והט""ז. הב""ח וכן הפשטות המחבר אפ' אי אין צער תלינן.<br>אינה תולה בבתולים."	סימן קפז סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אשה שיש לה מכות ופצעים שאינה יכולה לטבול מה דינה (האם צריך להוציא אותה מבעלה) ומדוע	תצא מבעלה שלא יהיה בטל מפריה ורביה	סימן קפז סעיף יד		
